מערכת ההגירה הישראלית מאפשרת שהייה חוקית במדינה במסגרת קטגוריות אשרה שונות, לרבות אשרות עבודה זמניות המיועדות לעובדים זרים.
קבוצות רבות של עובדים ממדינות כגון הודו, סרי לנקה פיליפינים ונפאל, מועסקות בישראל בעיקר בתחומי הסיעוד, החקלאות, הבנייה והמסעדנות, ענפים אשר המדינה מכירה בצורך המובנה בגיוס עובדים מחו"ל למילוי פערים בכוח האדם המקומי.
השהייה החוקית של עובדים אלה בישראל מותנית בקבלת אשרת עבודה מסוג B/1, המונפקת לעובדים זרים בהתאם להסכמים בילטרליים או מכוח אישור פרטני של רשות האוכלוסין וההגירה.
תנאי הויזה מחייבים עמידה בקריטריונים רגולטוריים מחמירים, הכוללים בין היתר: הצגת הצעת עבודה תקפה ממעסיק ישראלי מורשה, עמידה בבדיקות רפואיות, החזקה בביטוח בריאות פעיל והגשת מסמכים נלווים.
האשרה תקפה בדרך כלל לתקופה של שנה וניתנת להארכה בהתאם להנחיות החוק.
ההעסקה של עובדים זרים כפופה לפיקוח הדוק מצד המדינה, וזאת כדי להבטיח שמירה על זכויות העובד, מניעת ניצול ושמירה על תקינות שוק העבודה. על העובדים להישאר מועסקים אצל המעסיק המקורי שהזמין את האשרה, ואין באפשרותם לעבור למעסיק אחר ללא קבלת אישור מתאים מראש. אשרת העבודה אינה מקנה מעמד תושבות או אזרחות, אלא מהווה היתר זמני לצורך עבודה בלבד.
סיכונים בשהייה בלתי חוקית
שהייה בישראל ללא היתר חוקי מהווה עבירה על חוקי ההגירה ועשויה להוביל להליכי אכיפה, גירוש ואיסור כניסה חוזר. מעסיקים אשר מעסיקים עובדים השוהים בישראל בניגוד לחוק חשופים לסנקציות משמעותיות, לרבות קנסות ועונשים פליליים.
לכן, הן העובדים והן המעסיקים נדרשים להקפיד על עמידה מלאה בדרישות הדין ולוודא כי ההעסקה נעשית על פי כל הנהלים והאישורים הנדרשים.